קפיצות לגובה

קפיצה לגובה כמו קפיצה על טרמפולינה וקפיצה במוט הם שני ענפי ספורט נדירים. הם דומים במהותם לעוד ענפי ספורט רבים מתחום האתלטיקה ( אתלטיקה קלה וכבדה ). מה שמיוחד בענפי הספורט הללו הם מספר דברים :
1. הם ענפי ספורט יחידניים, כלומר רק האתלט עצמו משתתף, אין פה שום מימד של תחרות אחד מול אחד. היריבות היא רק מול תוצאות ומול קצה גבול היכולת של כל אחד.
2. אתה מתאמן שעות ימים ושבועות לפעמים והאקט שלך בתחרות נמשך לפעמים בין כמה שניות לכמה דקות.
3. התחרויות הן נדירות ולא קורות לעיתים קרובות
4. ענפי הספורט הללו מעניינים מעט מאד אנשים וגם זה רק במסגרת אליופויות עולם או אולימפידה.
5. גם התגמול הכספי מאד נמוך, בוודאי ביחס להשקעה…

בקיצור, אלו ענפי ספורט שמיועדים רק למשוגעים…רק משוגע יסכים להקדיש את חייו לענף ספורט שרק הוא ומשפחתו מתעניינים בו והוא גובה זמן ומשאבים ונדיר מאד שהוא מסוגל לתגמל בדרך כל שהיא.

ובכל זאת אנשים רבים נוהגים לעסוק בענפי הספורט הללו, מתאמנים השכם וערב וכשאין להם אצטדיון להתאמן או תקציבים הם ינתרו מעל דלת כניסה לבית, מעל הדלת של הגראז’ או יקפצו לגובה עם המוט מעל שערים חשמליים. יש משהו שהוא לא ברור, למרות שאתה לא מתוגמל ולמרות שהסיכוי שלך לקבל הכרה שואף לאפס, אתה רץ ומתאמן, חי נכון ועושה את כל מה שצריך כדי להצליח. ולהצליח בענפי הקפיצה למיניהן זה אומר לעבוד קשה, קשה מאד אפילו.

להיות אתלט משמעותי זה להיות אדם שחי בקודים ספורטיביים ובריאותיים מאד נוקשים, ללא קשר אם יש לך מעריצים, סיכוי להשתתף באליפויות עולם ולהרוויח כסף וחסויות או שאתה עושה זאת עבור עצמך, מקבל מחיאות כפיים אולי מאמ ואבא וכמה שכנים ומי שנותן לך חסות הוא אלברט מהמכולת השכונתית וגם זה רק עד שיהיה לך כסף לשלם לו על הקניות של חודש שעבר. להצליח בתור ספורטאי זו שאיפת ילדות וזו דרך חיים, אתה עושה את הצעדים הראשונים שלך כשאתה ילד קטן. אתה לא חושב בכלל על השורה התחתונה, אתה לא עושה כלום כי אתה רוצה הערצה או כסף, אתה עושה את הכל מאהבת הספורט עצמה. אתה קופץ מעל שערים חשמליים בדרך הביתה מהבית ספר ומנתר כדי לגעת בתמרורים כי אתה רותה להוכיח לעצמך כמה אתה יכול וכמה אתה גדול.

עם השנים המוטיב הטהור קצת מתעמעם ונעלם ואתה ממשיך לעשות זאת מכל מיני סיבות שוות ומשונות. אתה כבר לא עושה את הדברים מאותם מקומות שדחפו אותך בתור ילד לנתר ולרחף לכל דבר שניקרה בדרכך אבל בטח בענפי האתלטיקה אתה לא יכול לעשות זאת בלי ” החיידק ” שמקנן בך מאז הילדות. אתה לא רוצה לתת לנתונים ולכישרון להיות בלתי ממוצים.